אנחנו כלואים במבוך בלתי נגמר שאין לו התחלה ואין לו סוף, עם מירוץ אינסופי של משימות, מטלות, רצונות וחלומות שמרגיש לנו שאין באמת זמן להגשים ולממש אותם.

הקפיצה והריצה ממשימה למשימה, תוך כדי הניסיון לרצות את כל הסביבה שלנו – בעבודה, במשפחה, בקריירה, זוגיות, מערכות יחסים ותחביבים משאירות אותנו ברוב המקרים עם כאב ראש ועייפות שפשוט מכבידים עלינו ומקשים עלינו לחיות מתוך שמחה ותשוקה לחיים.

וזה לא נגמר שם.

רכבת ההרים הזאת שנקראת מציאות החיים שלנו, רק הולכת ונהיית יותר ויותר חסרת מעצורים ומלאה בחוסר ודאות שרק דורשת מאיתנו יותר ויותר משאבים נפשיים.

הלחץ והשגרה גורמים לרבים מאיתנו לשכוח שיש לנו "הוראות יצרן" כמו לכל בריה אחרת שהיא חלק מהטבע, וההתנתקות הזו יוצרת לנו עם השנים הרבה מכאובים, חולאים ותחושות לא נעימות שרק הולכות ומתגברות עם הזמן.

בשונה ממה שחושבים רוב האנשים, תנועת חיים על טייס אוטומטי והשלמה עם "מה שיש" כי "אלו החיים" רק מובילה עם הזמן לתופעות כואבות והרסניות כמו: מחסור וקושי בשינה עמוקה ואיכותית, הסתגרות ומחסור מאור שמש מבריא, הימנעות מפעילות ספורטיבית ותנועה גופנית, תזונה לא נכונה והרסנית, אכילה רגשית שבאה לפצות על חוסרים נפשיים, התמכרויות למזון כמו גם לסמים ואלכוהול, נשימה שטחית וחלשה שלא מחזקת את הגוף ועוד.

בואו נודה על האמת,
הדרך שבה התרגלנו להתייחס לעצמנו ולגוף שלנו, לרגשות שלנו, לבריאות הפיזית והמנטלית שלנו, לאוכל והשתייה שאנחנו מכניסים לגוף שלנו – פשוט לא עושה לנו טוב. לא טוב בכלל!

איכות החיים שלנו מתדרדרת ונפגעת משמעותית עם הזמן וכבר לא צריך לפחד לומר את האמת – לא לכך התכוון המשורר ולא אלו החיים שנועדנו לחיות!