העולם שאנו נמצאים בו תזזיתי ודורש מאיתנו כל הזמן לבצע פעולות. לסמן עוד "וי" ולרוץ ממשימה למשימה בלי יכולת לעצור או אפילו להאט את הקצב מה שמשאיר אותנו הרבה פעמים עייפים, עצבניים, חסרי סבלנות ומוטיבציה וריקים מאנרגיה חדשה.

זה בדרך כלל יביא אותנו לחשוב על החופשה המיוחלת שאנחנו זקוקים לה כל כך או שינויים חיצוניים שאנו סבורים שיכניסו קצת צבע וחיות ללופ השגרתי שלנו וזה כשלעצמו דבר נפלא, אבל מאוד נקודתי ולא תמיד זמין...

בזמן אמת כשאני עמוס ולחוץ ובדיוק הילד מראה לי את הציור היפה שהוא צייר, אין לי אפשרות לנסוע בזמן לאי ירוק עם קוקוס, וכנראה שאנ גם לא אספיק להחליף את הספה או השטיח, אבל, ישנה אפשרות נוספת,
טבעית, זמינה ופשוטה ליישום.

להיכנס פנימה, אל אי של שקט, ניטרלי ונקי שנמצא ממש בתוכי, זמין עבורי תמיד, ובו, אני יכול לבחור. לראות את המציאות ממקום אחר, לעבור מ"מזדהה" ל"מזהה", ולשנות את מערכת התגובות האוטומטית שלי.

כשאנו מתרגלים התבוננות באופן קבוע אנחנו מחזקים את אותו מקום פנימי, את "עוגן עמדת המתבונן". כאשר אנחנו עוצמים את העיניים, לוקחים כמה נשימות עמוקות, מנטרלים את המפגש של החושים שלנו עם העולם שבחוץ הנפש פנויה להביט פנימה, לאפשר פירוק ושחרור רשמים שהצטברו בה וטראומות מן העבר ובמרחב המקודש הזה, הריפוי הטבעי מתרחש.

ככל שנתרגל יותר, כך זה יתקבע בנו יותר ויהפוך אותנו לאנשים בוחרים.